חדשות לבקרים יוצאים בתי ספר רבים בהצהרות בנושא האקלים הבית ספרי. חזקה על בית הספר להקפיד על המשמעת, לחנך את תלמידיו למשמעת, צייתנות, ורמת לימודים לעילא ולעילא.
לעתים נדמה שקיים נתק בין ההצהרות למציאות ואני, מה לעשות, חלק ממערכת זו.
במהלך קורס פסיכולוגיה נחשפתי להתפתחות האדם ולהיבטים הפסיכולוגיים שמשפיעים עליו.
עד לסוף המאה ה-19 נחשב ענף הפסיכולוגיה כזרם בפילוסופיה. השינוי חל כאשר זיגמונד פרויד פיתח את הפסיכואנליזה שעסקה בשיטה טיפולית מעשית ולא רק תיאורטית. שיטה זו התבססה על חשיפת הלא מודע. דרך זו יעילה לזיהוי מקורות בעיות נפשיות של מטופלים. פרויד נעזר גם בפענוח חלומות על מנת לחדור אל הלא מודע של האדם. הפסיכולוגיה עוסקת לרוב בהתנהגות ובנפש כאשר תחת להם קיימים תת תחומים.
בתחום החינוך עוסקת הפסיכולוגיה בתהליכים חינוכיים של הלומד ובפסיכולוגיה של ההוראה ומסגרת ההוראה.
אחד הנושאים המרתקים כאמור, הוא גיל ההתבגרות. לא אחת אנשי חינוך ואני ביניהם, נתקלים בבעיות התנהגותיות מוזרות של המתבגר. בהיעדר כלים מקצועיים אנו מנתחים את הסיבות שהביאו את המתבגר אל התנהגותו המשונה. אנו שוכחים שגם אנו עמדנו בתחנת זמן זו. השינויים בתחום הפיזיולוגי וההורמונים המשתוללים בלבלו גם אותנו.
חוקרים רבים פתחו תיאוריות שונות בנושא גיל ההתבגרות ביניהם סטיינברג שפיתח תיאוריה שאני תומך בה מאד. הוא טוען שלמשפחה יש השפעה מכרעת על עולמו של המתבגר.
סטיינברג יצר חלוקה ל-3 המשפחות. האחת סמכותית (authoritative) גמישה שמנהלת דיאלוג בין הורה לילד, השנייה סמכותנית (authoritarian) נוקשה בה ההיררכיה ברורה והשלישית חופשית (free) מתירנית בה אין סמכות ואם היא קצת קיימת, אזי היא מטושטשת ולא ברורה.
מחקרים גילו שמתבגרים ממשפחה סמכותית ידעו להביע את עצמם, גילו יצירתיות והסתגלו יפה מבחינה חברתית ונפשית. מתבגרים ממשפחה סמכותנית נוקשה סבלו מחוסר יצירתיות ואילו המתבגרים מהמשפחה החופשית מתירנית סבלו מבעיות רבות בתחום החברתי והנפשי. חבל מאד שלא קיים מקצוע חובה בשם "הורות".
כאשר אני חוקר ונובר ברקע של תלמידים המוגדרים "בעיתיים" אני מוצא שאכן, בדרך כלל קיים קשר ישיר בין מאפייני המשפחה להתנהגותם.