חנוך במאה העשרים ואחת

בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" השתוממתי כששמעתי שעל פי מחקרי "יונסקו" כ-900 מיליון מתושבי כדור הארץ מוגדרים כאנאלפביתיים. אנו מדברים על גלובליזציה. על העולם ככפר אחד קטן, אך לא כך. הפערים בין תושבי הכדור גדולים ואף מתרחבים.
אוכלוסיות שהצטרפו בסוף המאה ה-19 ולאחריה למהפכה התעשייתית יצאו מן הנבערות. בתי הספר לימדו קרוא וכתוב, נכס תרבותי שהיה קודם נחלתם של מעטים. במהלך המאה ה-20, בית הספר היה סוכן הידע העיקרי. במעבר למאה ה-21 אנו עדים לכך שאנו חיים בתוך מהפכה תרבותית בתחום טכנולוגיות הידע. הידע האנושי עובר למצב דיגיטאלי.
תהליך הגלובליזציה החל מהיום שהאנושות נוצרה. לדעתי, אין יתרון בכך שמדינות מפותחות מתעלמות ולעיתים תורמות לנחשלות של מדינות בעיקר מאפריקה. גם שם היצרים והרצונות חופפים לתושבי העולם המפותח. החסכים התרבותיים והכלכליים מובילים לגלי הגירה בלתי לגאלית. מוטב שמדינות מפותחות ירתמו לעזרת מדינות נחשלות. יעזרו בפיתוח כלכלי ותרבותי אצלן; כי אחרת, יעמדו מול מציאות בה הן מוצפות במהגרים אומללים ללא יכולת שליטה עליהם.

התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית

עמיתתי למסלול הלימודים, דורית סלע, הגיבה לרשומה שכתבתי בנושא "התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית". היא הציעה שעדיף ונשנה את המונח "התנגשות" ב"הדברות"; מונח חיובי שיוביל לדיאלוג המושתת על הקשבה, הבנה וקבלה הדדית. אני מקבל את הצעתה וכמענה וחיזוק לתגובתה אצטט פסוק מספר עמוס פרק ג': "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו". הפרשנות שלי היא שצריך להתוועד כתהליך מקדים לשיתוף פעולה וכבוד הדדי.
במישור האישי נוצרים קשרי חברות ופתיחות בין יהודים לערבים; כל זאת לאחר היכרות הדדית שחושפת את האדם שבנו. את הרצון המשותף לחיים שלווים ובטוחים גם לילדינו. אי הכרת הצד השני יוצרת סטיגמות וחשדנות שחוסמת כל סיכוי לשינוי.
מנהיגי שני הצדדים צריכים להוביל לתמורות שיובילו לשלום המיוחל. בפניהם צריכים לעמוד האינטרסים הרחבים המשותפים ולא המניעים הצרים של קבוצות קיצוניות הרוצות לשמר את המצב בקיפאון עמוק.

שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים

קורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", מפגיש אותי עם הצורך הבסיסי שלי כאדם במשחק. עוד משחר ההיסטוריה מלווה המשחק את האדם לאורך חייו. המשחק מתאפיין בתחרות, באתגר, הוא מגבש פעילות חברתית. סוגי המשחק הם רבים ומגוונים.
כפתיח לפיתוח משחק לימודי שאצור במהלך הקורס, התבקשתי להתייחס לפעילות משחק שמהנה אותי (לאו דווקא לימודית). פעילות ספורטיבית מהנה אותי. בפעילות זו יש לי יש לי תחושה של הישג במיוחד אם היא תחרותית (כדורעף וכדורגל). כל תשומת הלב מושקעת במשחק הספורטיבי חברתי. אין לי תחושת זמן שצמודה אלי בפעילות היום יומית ולמעשה אני מתנתק ממה שעבר עלי משך היום. כל כולי מרוכז במשחק. קיים אצלי אתגר לשפר את יכולת המשחק שלי. החוויה שלי היא גם אוטוטלית, עצם הפעילות הספורטיבית המהנה היא המטרה.
סוג נוסף של משחקים האהוב עלי הוא משחקי חשיבה כגון: שחמט, דמקה, תשבצים, זיכרון
במשחק לימודי, ספורטיבי, חברתי וכד' יש תחושה של התמודדות עם אתגר בעל חוקים ומטרה. ריכוז עוצמתי שמנתק אותי ממחשבות אחרות, אין תחושת זמן, תחושת התחרות בחלק מהמשחקים היא מאפיין מרכזי.
לדעתי, מערכת החינוך צריכה לצאת מן הקיבעון המחשבתי, מן הקופסה. שילוב של משחקים לימודיים במערכת זו יכול לתרום רבות לילדים הפתוחים לעולם המשחקים. דרך המשחק נוכל לקרבם ללמידה משופרת ברוח חיובית.

התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית

סמסטר רביעי מפגיש אותי עם קורס בנושא "התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית". תחילה שערתי שהקורס יסקר תקופות רחוקות, קשות ונשכחות שליוו את תושבי הארץ המתהווה. אנו נמצאים בעידן חדש בו האינדיבידואל הוא העיקר, פנינו קדימה וכל השאר היסטוריה. הרכב הסטודנטים המשתתפים בקורס מציג אוכלוסיות שונות הנבדלות בדת, מוצא, דרך חיים וכד'.
במהלך הקורס התחוור לי ביתר שאת, שפצעים ישנים שנוצרו ערב הקמת המדינה ובגלי העלייה שנמשכים למעשה עד לימינו עדיין לא הגלידו.
סטודנטים עלו לבמה ובגילוי לב מפתיע חשפו רגשות קיפוח, ועוולות שנגרמו להם ולהוריהם. בני דודינו הערבים דיברו בכאב על האפליה כלפי המגזר מצד האוכלוסייה היהודית. נוצר מעין בליל של רגשות קיפוח מכל צד. העולה החדש והוותיק, הערבי, המזרחי והאשכנזי, כולם טוענים שבמידה כזו או אחרת שחוו אפליה וקיפוח על רקע לאומי, עדתי, תרבותי, תעסוקתי ועוד. למעשה, כולם צודקים. אם כן מה נעשה עם תחושות כואבות ומתמשכות במדינה הטרוגנית כשלנו?
מצד שני, עלינו לזכור שהישגים אליהם הגיעה המדינה משך 61 שנות קיומה נחשבים בצדק רב לנס. כור ההיתוך החברתי שנוצר מקיבוץ גלויות ממזרח וממערב ותחיית השפה העברית אינם דבר של מה בכך. יחד עם זאת, שומה עלינו להתחשב באחר, בזה שלא דומה לנו, לזכור מאין באנו, אל לנו לחזור על טעויות העבר.
בהמשך הקורס בטוחני שאיחשף לתמורות ושינויים שחלים בחברה הישראלית ובטח אתייחס אליהם בבלוג זה. אני תקווה שבמקום התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית, נתפתח בכיוון של שילוב תרבויות ואינטגרציה חברתית.