התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית

סמסטר רביעי מפגיש אותי עם קורס בנושא "התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית". תחילה שערתי שהקורס יסקר תקופות רחוקות, קשות ונשכחות שליוו את תושבי הארץ המתהווה. אנו נמצאים בעידן חדש בו האינדיבידואל הוא העיקר, פנינו קדימה וכל השאר היסטוריה. הרכב הסטודנטים המשתתפים בקורס מציג אוכלוסיות שונות הנבדלות בדת, מוצא, דרך חיים וכד'.
במהלך הקורס התחוור לי ביתר שאת, שפצעים ישנים שנוצרו ערב הקמת המדינה ובגלי העלייה שנמשכים למעשה עד לימינו עדיין לא הגלידו.
סטודנטים עלו לבמה ובגילוי לב מפתיע חשפו רגשות קיפוח, ועוולות שנגרמו להם ולהוריהם. בני דודינו הערבים דיברו בכאב על האפליה כלפי המגזר מצד האוכלוסייה היהודית. נוצר מעין בליל של רגשות קיפוח מכל צד. העולה החדש והוותיק, הערבי, המזרחי והאשכנזי, כולם טוענים שבמידה כזו או אחרת שחוו אפליה וקיפוח על רקע לאומי, עדתי, תרבותי, תעסוקתי ועוד. למעשה, כולם צודקים. אם כן מה נעשה עם תחושות כואבות ומתמשכות במדינה הטרוגנית כשלנו?
מצד שני, עלינו לזכור שהישגים אליהם הגיעה המדינה משך 61 שנות קיומה נחשבים בצדק רב לנס. כור ההיתוך החברתי שנוצר מקיבוץ גלויות ממזרח וממערב ותחיית השפה העברית אינם דבר של מה בכך. יחד עם זאת, שומה עלינו להתחשב באחר, בזה שלא דומה לנו, לזכור מאין באנו, אל לנו לחזור על טעויות העבר.
בהמשך הקורס בטוחני שאיחשף לתמורות ושינויים שחלים בחברה הישראלית ובטח אתייחס אליהם בבלוג זה. אני תקווה שבמקום התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית, נתפתח בכיוון של שילוב תרבויות ואינטגרציה חברתית.