פוליטיקה בחינוך

קורס בנושא סוגיות במדיניות החינוך, חושף בפנינו את הזרמים השונים של החינוך במגזר היהודי. החינוך הממלכתי-דתי, לא מקבל את תפיסת הציונות החילונית. בחינוך החרדי – חינוך תורני, רואים עצמם כממשיכים האמיתיים של היהדות. החינוך העצמאי חרדי שייך לאגודת ישראל ודגל התורה. מעיין החינוך התורני שייך לש"ס.
מדינה קולטת עליה שעדיין נמצאת בתהליך התהוות חברתית נמצאת באנדרלמוסיה מערכתית מבחינת החינוך. לחצים פוליטיים משפיעים על אזרחי העתיד שלנו. כל צד מושך לכיוון האינטרסים הצרים שלו. לאחרונה אנו נחשפים לתופעה שהייתה קיימת עשרות שנים – תופעה של אפליה. תלמידות ספרדיות מנועות מללמוד בבתי ספר של אשכנזיות. הבדלנות לא מובילה אותנו למחוזות טובים; ההיפך, הפיצול והחיפוש אחר השונה ולא הדומה מחליש אותנו כחברה וכמובן מביא לאי ודאות לגורל ילדינו.
מערכת החינוך צריכה למצוא את המכנה המשותף הרחב, למצוא את הדרך לבניית חברה בריאה. עליה לפעול ללא מורא מהלחצים הפוליטיים שמופעלים עליה. האינטרסים של הכלל חשובים לאין ערוך מאינטרסים צרים של מפלגה זו או אחרת.

טכנולוגיה בשרות ההיסטוריה

טכנולוגיית המידע יוצרת רשת כלל עולמית של אינפורמציה נגישה לכל אחד. מערכת החינוך גלתה את יתרונות האינטרנט בהוראה. למידה מרחוק מוערכת, מוכרת ומיושמת ע"י מיטב האוניברסיטאות בעולם. העולם הוא אכן כפר גלובלי קטן.
מקורות המידע שהיו נחלת קבוצות ספציפיות, הפכו לגלויים לכל. אין כל דרך שתמנע את הסקרנות לדעת, להחכים וללמוד. כוחה של הטכנולוגיה הוא עצום. בימים אלו, אנו עדים להפגנות חברי האופוזיציה באיראן. דרך המחאה נתקלת בהתנגדות עזה של שלטון טוטאליטרי המתערב בחיי התושבים עד לרמת הפרט. למרות הניסיון הנואל של אנשי משמרות המהפכה למנוע זליגה של מידע על הנעשה באיראן, השימוש בטכנולוגיות מידע מנוצל היטב ע"י אנשי האופוזיציה. מידע חדש ועדכני משם מופץ בכל העולם.
עלינו המורים, אנשי החינוך מרחבי העולם, להכיר בעוצמה האדירה של טכנולוגיה זו ולנצלה להפצת מסרים חינוכיים מוסריים. דרך רשת האינטרנט והאמצעים הטכנולוגיים שברשותה אנו מסוגלים להתוות דרך לדור העתיד שיחיה בחברה לומדת בעלת ערכים ומוסר.

מורים ברשת

המניע להצטרפות לרשת החברתית הוא בעיקר חברתי. הסקרנות לדעת מי החברים של החברים שלי, האפשרות של יצירת קשר עימם באופן וירטואלי או ממשי. היכולת לשתף תמונות, מחשבות, דעות.
רשתות כמו "פייסבוק", "חבר'ה", TheMarker Cafe לוכדות קבוצות גולשים מתחומים רבים ומגוונים כגון: ארגונים מקצועיים, חברים, משפחות, קבוצות ספורט ועוד. ומה עם המורים? כיצד הם עולים על הטרנד העולמי לטובת ההוראה?
המורים הם בהחלט קבוצה היכולה להשביח את תהליך ההוראה ע"י שימוש נכון ברשת חברתית. היא יכולה לקשור בין תכני ההוראה למורים, לדון וליצור תובנות בין מורים המלמדים נושאים משותפים.
התלמידים מדלגים קדימה בקלילות יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית המרשימה של האינטרנט. תמונת מצב עדכנית על העוסקים בחינוך, לא מעודדת בלשון המעטה. מעטים המורים המשלבים טכנולוגיה בחינוך ועבודה שיתופית באמצעות כלי ווב 2.0. מעטים גילו וניצלו את פלאי הטכנולוגיה לטובת ההוראה.
על מנת שהתלמידים לא יברחו לנו, הרחק למחוזות הטכנולוגיה המתקדמים, עלינו המורים, לאמץ את הגישה של המורה הלומד והמתמיד. להיעזר מקצועית ברשת החברתית, להשתדל לנוע קדימה עם הטכנולוגיה. להבין שהטכנולוגיה משרתת אותנו להוראה טובה ויעילה יותר.

צבע בחינוך

קורס בנושא "סוגיות במדיניות החינוך" סוקר את המדיניות שליוותה את מערכת החינוך עוד מתקופת טרום המדינה. מדינתנו המתהווה קלטה גלי עלייה המונית שהתאפיינה בבליל של שפות ותרבויות. קברניטי האומה ניסו ליצור "כור היתוך" - ישראלי חדש.
למרות הכוונות הטובות, פוזרו העולים על פי השתייכות עדתית ברחבי הארץ. רוב העולים מארצות צפון אפריקה יושבו בעיירות פיתוח. הריכוז העדתי מנע אינטגרציה חברתית. הריחוק ממקורות תעסוקה יצר חברה חלשה ומעורערת כלכלית וחברתית. בתחום החינוך נוצרו פערים באיכות הלימוד. מורים טובים לא הגיעו לפריפריה. בוגרי תיכון של שנות הששים והשבעים מהפריפריה, עמלו שבעתיים כדי להשלים את הפער ולהתקדם ללימודים אקדמיים. לרובם, לא היה סיכוי.
שנות השמונים והתשעים הביאו למפנה חיובי בהתייחסות לתושבי עיירות הפיתוח. הפניית משאבים ותכנון נכון יצרו גרעינים חזקים שהשפיעו גם על תחום החינוך.
נראה לי שהופקו לקחים שהובילו לשינוי. עם כל האופטימיות והורדרדות בתמונת המצב שהצגתי, אני תוהה האם הפקת לקחים הינה סלקטיבית? האם היא תלוית צבע? מה קורה עם העולים מאתיופיה? משום מה הם עוברים את אותה מסכת של טעויות מהעבר. בחדרה, נתניה, רחובות וערים נוספות, קיימים ריכוזים של אתיופים. קיימים בתי ספר שרוב תלמידיהם שייכים לעדה. החברה הישראלית עדיין נגועה בגזענות. אני שואל את עצמי, מה קרה לנו? האם לא הגענו למסקנות הנכונות? לאן פנינו?
קברניטי המדינה של שנות האלפיים חייבים להתעשת ולהבין שהעוולות שחלו על העולים של שנות החמישים לא יישנו. קיימת רק דרך אחת. דרך של קבלה, אינטגרציה, עזרה והעצמת החינוך במגזר זה כי אחרת אנו יוצרים פצצת זמן חברתית אשר סופה מי ישורנו.

חנוך במאה העשרים ואחת

בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" השתוממתי כששמעתי שעל פי מחקרי "יונסקו" כ-900 מיליון מתושבי כדור הארץ מוגדרים כאנאלפביתיים. אנו מדברים על גלובליזציה. על העולם ככפר אחד קטן, אך לא כך. הפערים בין תושבי הכדור גדולים ואף מתרחבים.
אוכלוסיות שהצטרפו בסוף המאה ה-19 ולאחריה למהפכה התעשייתית יצאו מן הנבערות. בתי הספר לימדו קרוא וכתוב, נכס תרבותי שהיה קודם נחלתם של מעטים. במהלך המאה ה-20, בית הספר היה סוכן הידע העיקרי. במעבר למאה ה-21 אנו עדים לכך שאנו חיים בתוך מהפכה תרבותית בתחום טכנולוגיות הידע. הידע האנושי עובר למצב דיגיטאלי.
תהליך הגלובליזציה החל מהיום שהאנושות נוצרה. לדעתי, אין יתרון בכך שמדינות מפותחות מתעלמות ולעיתים תורמות לנחשלות של מדינות בעיקר מאפריקה. גם שם היצרים והרצונות חופפים לתושבי העולם המפותח. החסכים התרבותיים והכלכליים מובילים לגלי הגירה בלתי לגאלית. מוטב שמדינות מפותחות ירתמו לעזרת מדינות נחשלות. יעזרו בפיתוח כלכלי ותרבותי אצלן; כי אחרת, יעמדו מול מציאות בה הן מוצפות במהגרים אומללים ללא יכולת שליטה עליהם.

התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית

עמיתתי למסלול הלימודים, דורית סלע, הגיבה לרשומה שכתבתי בנושא "התנגשות תרבויות ואינטגרציה חברתית". היא הציעה שעדיף ונשנה את המונח "התנגשות" ב"הדברות"; מונח חיובי שיוביל לדיאלוג המושתת על הקשבה, הבנה וקבלה הדדית. אני מקבל את הצעתה וכמענה וחיזוק לתגובתה אצטט פסוק מספר עמוס פרק ג': "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו". הפרשנות שלי היא שצריך להתוועד כתהליך מקדים לשיתוף פעולה וכבוד הדדי.
במישור האישי נוצרים קשרי חברות ופתיחות בין יהודים לערבים; כל זאת לאחר היכרות הדדית שחושפת את האדם שבנו. את הרצון המשותף לחיים שלווים ובטוחים גם לילדינו. אי הכרת הצד השני יוצרת סטיגמות וחשדנות שחוסמת כל סיכוי לשינוי.
מנהיגי שני הצדדים צריכים להוביל לתמורות שיובילו לשלום המיוחל. בפניהם צריכים לעמוד האינטרסים הרחבים המשותפים ולא המניעים הצרים של קבוצות קיצוניות הרוצות לשמר את המצב בקיפאון עמוק.

שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים

קורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", מפגיש אותי עם הצורך הבסיסי שלי כאדם במשחק. עוד משחר ההיסטוריה מלווה המשחק את האדם לאורך חייו. המשחק מתאפיין בתחרות, באתגר, הוא מגבש פעילות חברתית. סוגי המשחק הם רבים ומגוונים.
כפתיח לפיתוח משחק לימודי שאצור במהלך הקורס, התבקשתי להתייחס לפעילות משחק שמהנה אותי (לאו דווקא לימודית). פעילות ספורטיבית מהנה אותי. בפעילות זו יש לי יש לי תחושה של הישג במיוחד אם היא תחרותית (כדורעף וכדורגל). כל תשומת הלב מושקעת במשחק הספורטיבי חברתי. אין לי תחושת זמן שצמודה אלי בפעילות היום יומית ולמעשה אני מתנתק ממה שעבר עלי משך היום. כל כולי מרוכז במשחק. קיים אצלי אתגר לשפר את יכולת המשחק שלי. החוויה שלי היא גם אוטוטלית, עצם הפעילות הספורטיבית המהנה היא המטרה.
סוג נוסף של משחקים האהוב עלי הוא משחקי חשיבה כגון: שחמט, דמקה, תשבצים, זיכרון
במשחק לימודי, ספורטיבי, חברתי וכד' יש תחושה של התמודדות עם אתגר בעל חוקים ומטרה. ריכוז עוצמתי שמנתק אותי ממחשבות אחרות, אין תחושת זמן, תחושת התחרות בחלק מהמשחקים היא מאפיין מרכזי.
לדעתי, מערכת החינוך צריכה לצאת מן הקיבעון המחשבתי, מן הקופסה. שילוב של משחקים לימודיים במערכת זו יכול לתרום רבות לילדים הפתוחים לעולם המשחקים. דרך המשחק נוכל לקרבם ללמידה משופרת ברוח חיובית.